עיצוב ותפירה אישית של שמלת הכלה היוונית שלי
כשהחלטתי להגשים את החלום שלי ולהתחתן ביוון, כל שאר החלומות שלי קיבלו גם הם מקום... אחד מהם היה תפירה אישית של שמלת כלה.
המתחתנות של הקיץ הקרוב כבר מתחילות לפנטז, לחקור, לסרוק כל אתר ואתר אינטרנט, לטלפן, ללכת לפגישות, למדוד, לקבל הצעות מחיר, להתלבט, להתלבט ועוד קצת להתלבט. חלק מהכלות לעתיד, בוחרות סקיצה של השמלה אותה הן רוצות, והולכות איתה לתופרת.... נשמע כמו צעד טריוויאלי, אבל האמת היא שמהניסיון שלי, רכישת שמלה מוכנה שונה מאוד מעיצוב ותפירה אישית. שמלת כלה שעוצבה ונתפרה אישית, היא בחירה שיש בה אומץ... כי השמלה נראית לעין רק בסקיצה שבסקץ' בוק ויש פה צורך בקצת דימיון.. אבל יש תמורה לאומץ. כי שמלה שמותאמת למידות, לוקחת בחשבון את ה כ ל- עלויות, בחירת בד, התאמה מושלמת למבנה הגוף, לצבע העור, לאורך וצבע השיער והכי חשוב- היא מותאמת לפנטזיה ולטעם האישי.. היא אחת ויחידה בכל העולם והיא נשארת אצלך.
גם פה, אני מדברת מתוך ניסיון. מזל גדול יש לי שהעולם הפגיש אותי עם מור כפיר, מעצבת אופנה ושמלות כלה הכי מוכשרת שפגשתי, שהסכימה לעצב עבורי את שמלת הכלה לחתונה היוונית שלי. אחרי מחקר מעמיק (בכל זאת, כלה או לא כלה?) בחרתי במור כי הרגשתי עמוק בלב שהיא מבינה את הפנטזיה היוונית שלי. הרי היה לי חשוב שהשמלה תהיה הכי אוורירית ונוחה, כמו אלה יוונייה. בטחתי במור שתעשה אותי כלה נינוחה, עדינה, טבעית ויפה.
מור ואני התחלנו לעבוד על סקיצה. מבין האצבעות שלה, ברגע של השראה יוונית, הופיעה לה על הנייר הסקיצה הבאה:
בחרנו סקיצה אחת מבין כל הסקיצות ויצאנו לדרך! כמובן שידענו שלאורך התהליך נוכל גם לשנות את הכיוון, להוסיף, להסיר, להמציא..
כמובן שהדרך הובילה אותנו לרחוב נחלת בנימין לבחור בד- גם כאן היתה הרבה חשיבה משותפת, והוחלט פה אחד על בד משי בצבע שמנת עדין. מור לקחה את זה מכאן והפעם הבאה שראיתי את השמלה היתה בערך חודש אחרי. אין לתאר כמה התרגשתי מהמדידה הראשונה. מור החליטה לתפור בעצמה את השמלה ולא לתת לתופרת לעשות את העבודה. היה לה חשוב להשתמש בטכניקות העבודה האופייניות לה. טכניקות של קיפול המשי והנחתו במקום שהכי מתאים לוויז'ן הסופי של השמלה. היא אמרה שאף תופרת לא תבין את זה. זה הפתיע אותי בהתחלה, אבל אחרי שראיתי ומדדתי את השמלה, הבנתי אותה. השמלה נחה עליי כמו כפפה. הרגשתי שאני יכולה ללכת לישון איתה מרוב שהיא היתה נוחה. וזה כנראה, אחד היתרונות הבולטים של תפירה המותאמת אישית.
מור הזמינה אותי שוב למדוד את השמלה, בדיוק בנקודת התפנית, כשהיה צריך להחליט על הסגירה של הכתפיות בגב, ועל סגנון נפילת הבד מהמותניים ומטה. הגענו שוב להחלטה, ונפרדתי ממור ומהשמלה, עד הפעם הבאה.
את השמלה הכמעט מוכנה ראיתי כחודש לפני החתונה, פרק זמן סביר שהספיק לתיקונים אחרונים ולרווחת אנחה, שהנה עשינו את זה, בהרבה רגש, התרגשות ורגישות. כי אין דרך אחרת לעצב שמלת כלה. יש בזה קושי, יש בזה מתח ויש בזה סקרנות וציפייה מופלאים. אבל מה שהכי אהבתי בתהליך הזה היא היצירה והחשיבה המשותפת עם מור.. שהייתי חלק מהיצירה של השמלה ושהיא אחת ויחידה כמו שאני אחת ויחידה. וששתינו, השמלה ואני, בניצוחה ורגישותה של מור, בסופו של דבר הלכנו באותה החופה, באותה הדרך, אל אותו הגבר... ואולי, מי יודע, גם הבת שלי בבוא היום תרצה ללבוש את אותה השמלה בדיוק. השמלה בכל אופן, ממתינה לה באהבה.
