סיפור האהבה שלי עם מוזיקה יוונית מתחיל אי שם בגיל 8
סיפור האהבה שלי עם מוזיקה יוונית מתחיל עוד בעודי ילדת מפתח תל אביבית. למדתי בבית ספר יסודי במרכז תל אביב, והחל מכיתה ג', הייתי מגיעה הביתה לבד עם אוטובוס ציבורי. נשמע הזוי, אבל היי, אני בחיים!! יום יום, הייתי חוזרת הביתה, זורקת את הילקוט, הולכת לפטיפון ושמה את האלבום "אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין משנת 1986, מעבירה ישר לשיר "שכשנבוא", ורוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותי. אף אחד באמת לא ראה אותי. ואלו רגעים שיישארו איתי כל החיים. רגעים חקוקים שאני מתאמצת לחבר אותם לנוכחות של מי שאני היום. כי אני לא עושה דברים כאלה יותר לצערי. אני לא בטוחה כמה הבנתי מהמילים של השיר אז, הן הרי קוסמיות כאלו. אבל יכול להיות שזו האווירה החיובית של השיר הזה שכבשה אותי כל פעם מחדש, וזימנה אותי אליה, בלי להשתעמם ממנה לרגע. לימים אני מבינה שסיפור האהבה שלי עם המוזיקה היוונית התחיל אי שם בגיל 8. הרי המקור של השיר הוא ביוונית, הלחן יווני, והסגנון הוא דווקא מעט פולקלורי. השיר נכתב במקור על ידי אלמטריוטיס, ותורגם על ידי אלי מוהר, ששיתף פעולה רבות עם אריק איינשטיין וביחד הם הכניסו את המוזיקה היוונית לתרבות הישראלית של כולנו. וטוב שכך.
שכשנבוא הזמן את השנים יניס וקצת בינה בלב מכניס אבל ישנם דברים שהוא עוד לא גילה לי האם יפרח לי עוד שושן האם נעור בי ניצוץ נושן האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי ואיך נדע אם יש תקווה שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה לאן נמשכת המסילה לאן הולכת התפילה ומי ישיב לשאלה ומי ישמע לי ומי יפתח לי לבבו ואם אלך לאן אבוא האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי ואיך נדע זה רק אני וזו רק את וזה הרבה וזה כה מעט ואיך נדע אם לא לריק עברו חיינו האם עמלנו לא לשווא האם ביתנו לא יחרב האם תחייה אהבה גם אחרינו. ואיך נדע
